לאחר ההתגלות הלילית, תגובתו של שמואל עומדת בניגוד מוחלט לזריזות שבה קפץ ממיטתו קודם לכן כדי לענות לקריאותיו של עלי [אברבנאל]. הפעם, הוא נותר במיטתו מזועזע מן הבשורה הקשה [ביאור שטיינזלץ]. וַיִּשְׁכַּב עד הבוקר, וגם כאשר קם משנתו, הוא נמנע מלגשת אל עלי. תחת זאת, הוא פנה לעסוק בשגרת יומו ולמלא את תפקידו הרגיל – וַיִּפְתַּח את דלתות בית ה', כדי לאפשר את תחילת עבודת היום וכניסת המבקרים למשכן.
הסיבה לעיכוב ולהימנעות ממפגש היא ששמואל פחד לבשר לעלי את הבשורה הרעה. עלי היה האדם שדאג לו וטיפל בו, ושמואל רחש לו כבוד רב והערצה [ביאור שטיינזלץ]. המילה הַמַּרְאָה מכוונת למראה הנבואה שחווה [מצודת ציון]. העובדה ששמואל נמנע מלספר את הדברים מעוררת שאלה, שכן נביא המסתיר את נבואתו עובר על איסור חמור. אולם, מוסבר [מלבי"ם] כי במקרה זה ה' לא שלח את שמואל להעביר מסר לעלי, אלא רק הודיע לו את הדברים כחזון וכמראה נבואי בלבד. משום כך, שתיקתו של שמואל נבעה מיראה אנושית ולא היוותה הסתרה אסורה של שליחות נבואית.