צמיחתו של שמואל מסמנת את הפיכתו מנער המשרת בקודש למנהיג רוחני עצמאי ולנביא אמת המוכר בכל רחבי הארץ. המילים וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל אינן מתארות רק גדילה פיזית בשנים, אלא צמיחה עמוקה בחכמה וביראת ה' [מצודת דוד]. בשלב זה, שמואל גדל גם בשמו הטוב ובמוניטין שלו, ועצם היותו נביא הפכה לעובדה גלויה ומפורסמת, עד שאנשים החלו לבוא אליו כדי לשאול בעצתו [ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לעבר, שבו עמד לפני ה' כמשרתו של עלי הכהן ושאב את כוחו ממנו, כעת הגיע שמואל למדרגה שבה הקשר שלו עם האלוהות הוא ישיר ועצמאי לחלוטין [אלשיך].
מתוך התפתחות זו, וַה' הָיָה עִמּוֹ – רוח הקודש שרתה עליו באופן תמידי ורצוף [מלבי"ם], וה' יחד עם בית דינו של מעלה ליוו אותו בכל דרכיו [חומת אנך].
ההוכחה הניצחת להיותו נביא אמת טמונה בכך שה' וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמשמעות הביטוי היא ששום תחזית או נבואה שלו לא התבדתה, והתקיימות דבריו היא האות המובהק לכך שהוא נביא נאמן. בעוד שאצל נביאים אחרים עשויה להספיק התקיימות חלקית של נבואה לטובה כדי שלא ייחשבו כנביאי שקר, הרי שאצל שמואל התקיימו הדברים במלואם ובשלמותם, ללא שום חיסרון [חומת אנך].
עם זאת, פרשנים רבים מרחיבים את המשמעות הרבה מעבר לדברי נבואה רשמיים. הם מסבירים כי אפילו דברי החולין הרגילים של שמואל, שאותם אמר מעצמו ושלא ברוח נבואה, התקיימו במלואם משום שה' דאג לבצעם ולא נתן להם להתבטל [מצודת דוד, רד"ק]. שמואל שקל כל מילה שיצאה מפיו, ודיבר במידה ובמשורה, ושלמות מידותיו זו היא שהכינה אותו והפכה אותו לראוי כל כך להשגת הנבואה [אברבנאל]. הכתוב משתמש כאן בדימוי ציורי של אדם הזורק חפץ ואינו מחטיא את מטרתו בארץ [מצודת דוד]. יתרה מזאת, כוחם של דבריו היה כה עצום ומוחלט, עד שאפילו לאחר שהוא עצמו "נפל ארצה" והלך לעולמו, דבריו לא נפלו והמשיכו להתקיים, כפי שקרה כאשר ניבא לשאול המלך לאחר מותו [אברבנאל].