העברת שרביט ההנהגה הרוחנית מעלי הכהן המזדקן לשמואל הצעיר שזורה בתיאור מצבו הפיזי והרוחני של עלי. הכתוב משרטט תמונה של שקיעה אישית ורוחנית, המכשירה את הקרקע להתגלות נבואית חדשה.
הזמן המתואר במילים בַּיּוֹם הַהוּא כולל בתוכו גם את הלילה [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר באותו יום ממש שבו בא "איש האלוהים" להוכיח את עלי על חטאי בניו [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג], בעוד יש המפרשים זאת בפשטות כ"אחד הימים" [ביאור שטיינזלץ]. סמיכות הזמנים בין נבואת התוכחה להתגלות אל שמואל אינה מקרית; היא נועדה להמחיש כי הגזרה מאת ה' היא החלטית ודחופה, בדומה לחלום שחוזר על עצמו פעמיים ומעיד על כך שהדבר נכון ומוכן להתבצע [מלבי"ם].
הכתוב מציין כי וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ. מקום זה היה אזור הלינה המיועד לכוהנים, סמוך להיכל ולפנים ממקום משמרתם של הלויים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עלי שכב שם מפאת זקנתו המופלגת [רלב"ג]. עם זאת, יש מי שרואה בשכיבה זו ביטוי לירידה במדרגתו הרוחנית; במקום לשהות בהיכל ה' ולהתבודד במחשבות קודש כראוי לכוהן השומר את המקדש בלילה, עלי שקע בשינה גשמית במקומו הפרטי [מלבי"ם].
מצבו הגופני מתואר במילים וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת (המילה נכתבת "ועינו" אך נקראת "ועיניו", והאות למ"ד במילה הֵחֵלּוּ מודגשת [מנחת שי]). משמעות המילה כֵהוֹת היא חשוכות ואפלות [מצודת ציון]. הכפילות בפסוק לֹא יוּכַל לִרְאוֹת באה כתוספת ביאור [מצודת דוד], ומלמדת שראייתו נחלשה והוא לא יכול היה לראות היטב כבעבר, אך הוא טרם התעוור לחלוטין, שכן נאמר שעיניו רק "החלו" לכהות [רד"ק].
לצד הפירוש הפיזי, הפרשנים מוצאים בתיאור עיוורונו של עלי רבדים עמוקים יותר הקשורים למעשי בניו. על פי המדרש, כל המעמיד בן רשע עיניו כהות, וכפי שקרה ליצחק אבינו כך קרה גם לעלי [רד"ק]. ברובד המטפורי, הכהות אינה רק בעיני הבשר אלא גם ב"עיני הלב"; רוח הקודש הלכה ופסקה מעלי בעקבות חטאי בניו, ולכן הנבואה עברה אל שמואל במקומו [רד"ק]. תיאור זה ממחיש כיצד שמשו של עלי הלכה ושקעה במערב, והדבר חייב את זריחת שמשו של שמואל כדי להאיר את המציאות הרוחנית מחדש [מלבי"ם].