תגובתו המיידית של שמואל לקריאה נובעת ממסירותו וקשרו העמוק למורו. וַיָּרָץ אֶל עֵלִי - הוא מיהר במרוצה לעשות את דברו [מלבי"ם], שכן היה צמוד וקשור אליו [ביאור שטיינזלץ]. המפרשים מסכימים כי באומרו כִּי קָרָאתָ לִּי, שמואל היה בטוח לחלוטין שעלי הוא זה שקרא לו. מנגד, עלי מניח ששמואל פשוט טעה [ביאור שטיינזלץ]. עלי סבור שמדובר בתעתוע של החושים, מצב שבו כוח הדמיון מטעה את האדם לחשוב שהוא שומע קול קורא באוזניו, ומשום כך הוא אומר לו שׁוּב שְׁכָב [מלבי"ם].
שמואל א, פרק ג׳, פסוק ה׳
וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.