קרה לכם פעם שהתעוררתם פתאום באמצע הלילה, והייתם בטוחים שמישהו קרא בשם שלכם? זה בדיוק מה שקרה לשמואל. ברגע שהוא שומע את הקול שקורא לו, הוא ממהר לקום. הוא כל כך מסור למורה שלו וקשור אליו, ולכן וַיָּרָץ אֶל עֵלִי כדי לעשות מיד את מה שהוא מבקש. שמואל אומר לעלי כִּי קָרָאתָ לִּי, כי הוא היה בטוח לגמרי שזה הקול של המורה שלו. אבל עלי בכלל לא קרא לו. עלי חושב ששמואל פשוט טעה, ושהדמיון שלו גרם לו לחשוב שהוא שמע קול. בגלל שעלי בטוח ששמואל רק דמיין את הקריאה, הוא מרגיע אותו ואומר לו שׁוּב שְׁכָב, כלומר, חזור למיטה ותישן, הכל בסדר.
שמואל א, פרק ג׳, פסוק ה׳
וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.