קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמישהו קרא לכם, אבל כשהגעתם אליו הוא אמר שלא? באמצע הלילה, הקול קורא לשמואל בפעם השנייה. הפעם שמואל מתנהג קצת אחרת. הוא כבר לא עונה מיד ממקומו ולא רץ מהר. הוא קצת מתבייש בגלל הטעות הקודמת שלו, ואפילו מתחיל לחשוב שאולי הוא רק מדמיין את הקול.
למרות הספק, הוא קם, וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי. לאור הנר הוא רואה שאין אף אדם אחר באזור שיכול היה לקרוא לו. עכשיו שמואל פונה אל עלי בביטחון רב יותר, כי הוא מרגיש שאחרי שהקול חזר על עצמו, עלי לא יוכל להגיד שהוא לא קרא לו.
גם התגובה של עלי משתנה. הוא עונה לשמואל בעדינות ובלי לכעוס, ומוסיף את מילת החיבה בְנִי. עלי מתחיל לחשוד שזה לא סתם חלום, כי דמיונות בדרך כלל לא חוזרים על עצמם שוב ושוב. הוא בוחר לדבר אל שמואל באהבה כדי שהנער לא יהיה עצוב או ירגיש בושה, כי תחושה של עצבות מפריעה לנבואה להגיע. לכן הוא מרגיע אותו ושולח אותו בחזרה למיטה, כדי לבדוק יחד אם הקריאה המסתורית תחזור על עצמה.