קרה לכם פעם שהייתם צריכים לספר בשורה ממש לא נעימה לאדם שאתם מאוד אוהבים ומכבדים? זה בטח הרגיש לא קל בכלל. זה בדיוק מה שקרה לשמואל. אחרי שה' דיבר אליו בלילה, שמואל היה כל כך המום מהבשורה הקשה על משפחתו של עלי, שהוא פשוט נשאר במיטה. בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הוא קפץ בזריזות כשחשב שעלי קורא לו, הפעם הוא וַיִּשְׁכַּב עד הבוקר.
כשהגיע הבוקר, שמואל ניסה להימנע מלפגוש את עלי. במקום לגשת אליו, הוא הלך לעשות את התפקיד הרגיל שלו במשכן. הוא וַיִּפְתַּח את דלתות בית ה', כדי שאנשים יוכלו להיכנס ולהתחיל את עבודת היום. שמואל פשוט פחד לספר לעלי את מה ששמע, כי עלי היה האדם שגידל אותו ודאג לו, ושמואל אהב וכיבד אותו מאוד. לכן הוא חשש לספר לו על הַמַּרְאָה, כלומר על נבואת ה' שחווה בלילה.
אולי תחשבו לעצמכם, הרי לנביא אסור להסתיר נבואה, אז איך שמואל שתק? התשובה היא שה' לא ציווה על שמואל ללכת ולהעביר את המסר לעלי. ה' רק רצה לשתף אותו ולהודיע לו מה יקרה בעתיד. לכן, השתיקה של שמואל לא הייתה עבירה על תפקידו כנביא, אלא פשוט פחד אנושי וטבעי של ילד שלא רוצה לצער את האדם היקר לו.