ישעיהו, פרק י״א, פסוק ה׳

מידותיו המוסריות והרוחניות של מלך המשיח אינן תכונות מופשטות אלא חלק בלתי נפרד מעצמותו ומלבוש המלכות שלו, והן נמשלות לאֵזוֹר, כלומר חגורה, העוטפת את אזור המותניים שנקרא מָתְנָיו וחֲלָצָיו. כשם שהחגורה צמודה לגוף ומחזקת אותו לקראת פעולה, כך הצֶדֶק והָאֱמוּנָה יהיו דבוקים בו לעולם ויהוו את מקור כוחו, ויש המפרשים שהדימוי אינו מתייחס לתכונותיו אלא לאנשים הצדיקים שיקיפו אותו כחגורה. בעוד שיש הרואים בפסוק חזרה על אותו רעיון במילים שונות, אחרים מוצאים בו הבחנה מהותית. הצֶדֶק שבין אדם לחברו נמשל לאֵזוֹר מָתְנָיו המייצג חגורה חיצונית וגלויה, ואילו הָאֱמוּנָה שבין אדם לה' נמשלת לאֵזוֹר חֲלָצָיו הפנימי והנסתר, ללמד שהמימד הפנימי שבלב המאמין צריך להיות חזק וגדול יותר מזה הנגלה לרבים.