נפילתה של מעצמה אזורית אינה אירוע מקומי, אלא רעידת אדמה שגלי ההדף שלה מורגשים היטב בממלכות השכנות. נבואת החורבן על העיר צור מתארת את ההשפעה הדרמטית שתהיה למפלתה על מצרים הגדולה.
המילה שֵׁמַע משמעותה שמועה או ידיעה, והפועל יָחִילוּ מבטא חרדה, רעידה ופחד עמוק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את האימה שתאחז במצרים כַּאֲשֶׁר תגיע אליהם השמועה על חורבנה של צור. לצור היו הגנות טבעיות וביצורים חזקים, ונפילתה לידי מעצמה צפונית, כמו בבל או אשור, היוותה תמרור אזהרה ברור למצרים שהאויב נמצא בדרכו אליהם ושדבר לא יעצור בעדו [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
לצד הפחד הצבאי, יש המפרשים את החרדה המצרית על רקע כלכלי. צור ומצרים קיימו ביניהן קשרי מסחר ענפים. כאשר המצרים ישמעו על אובדן צור, הם יחרדו מהפגיעה הכלכלית הקשה, שכן סוחרי צור לא יבואו עוד לקנות את תבואתם, ורכוש רב שהושקע שם ירד לטמיון [שד"ל, מלבי"ם].
לעומת ההסבר המדיני והכלכלי, קיימת גישה פרשנית אחרת הקושרת את הפסוק ליציאת מצרים. לפי כיוון זה, הפסוק מקביל בין תגובת אומות העולם למכות מצרים לתגובתן לנפילת צור. כשם שהעמים רעדו כאשר שמעו על עשר המכות שהביא ה' על המצרים, כך הם יחרדו כְּשֵׁמַע צֹר, שכן ה' עתיד להכות את צור במכות דומות לאלו שהיו במצרים, כמו דם וצפרדעים [רש"י, אברבנאל]. בדומה לכך, יש מי שמסביר כי עצם עוצמת השמועה על חורבן מצרים בעבר, תהיה שקולה לזעזוע שיעורר חורבנה של צור [אבן עזרא].