מפת העולם משתנה ללא הרף, ואימפריות אדירות קמות ונופלות כדי להוכיח שה' הוא האדון האמיתי של הארץ [רד"ק]. נבואה זו ממחישה כיצד לעיתים דווקא אומה שולית הופכת לכלי שרת של חורבן כלפי מעצמות ותיקות וחזקות ממנה, ומדגישה את ארעיותו של הכוח האנושי.
הנביא מפנה את המבט אל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, ומציין כי זֶה הָעָם לֹא הָיָה. רוב הפרשנים מסכימים כי הכשדים היו בעבר אומה חסרת כל חשיבות, עם שלא נחשב לכלום והיה נתון במשך שנים תחת שלטון זר [מלבי"ם, שד"ל, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. [רש"י] מוסיף נימה חריפה ומתאר אותם כעם שוטה ופחות-ערך, עד כדי כך שה' מתחרט על עצם בריאתם.
לגבי המילים אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים, מתפצלים הפרשנים לשני כיווני מחשבה עיקריים סביב ביאור המילה לְצִיִּים:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה במשמעות של ציה, מדבר או חיות בר. לפי קו מחשבה זה, ממלכת אשור הגדולה היא שייסדה את הארץ עבור הכשדים, שהיו במקורם נוודי מדבר יושבי אוהלים [רד"ק]. [שד"ל] מוסיף רקע גיאוגרפי ומסביר שארץ בבל הייתה מוצפת במי הנהר, ואשור נאלצה להניח בה יסודות פיזיים כדי לאפשר התיישבות. מנגד, [אבן עזרא] ו[ביאור שטיינזלץ] מפרשים זאת כפעולת חורבן – הארץ הפכה למקום שומם המיועד לחיות בר.
הגישה השנייה מפרשת את המילה לְצִיִּים מלשון אוניות וספינות מלחמה. לפי גישה זו, אשור ייסדה את ערי החוף כדי להושיב בהן בעלי מלאכה ואנשי צי ימי [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם].
כעת, אותו עם נחות שהתעצם, יוצא למלחמה. הֵקִימוּ בַחוּנָיו – הפרשנים מסכימים כי מדובר בהקמת מגדלי מצור, מבצרים ועמדות תצפית גבוהות סביב העיר המותקפת. [מלבי"ם] מעיר כי המילה גזורה משורש ב.ח.ן, ומצביעה על מבצרים חזקים שעמדו במבחן כוחם.
פעולת המצור מסתיימת בחורבן מוחלט: עֽוֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה. המילה עֽוֹרְרוּ מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כלשון הריסה, שבירה ונתיצה עד היסוד. הכשדים, או חיילי אשור שנעזרו בהם [שד"ל], החריבו את הארמונות המפוארים של העיר והפכו אותה לעיי חורבות ולמפולת. באשר לזהות העיר הנחרבת, יש מן הפרשנים הרואים בפסוק זה תיאור של חורבן העיר צור על ידי הכשדים או האשורים [מצודת דוד, מלבי"ם, שד"ל], בעוד אחרים רואים בו רמז לחורבנה העתידי של בבל עצמה על ידי פרס ומדי [רד"ק, אבן עזרא].