בסופו של תהליך היסטורי ורוחני, עושרה העצום של מעצמת מסחר גדולה עובר מהפך מוחלט. רווחי הסחר, שהושוו קודם לכן לאתנן של זונה, מקבלים ייעוד חדש וטהור. הפרשנים מדגישים כי השימוש במונח וְאֶתְנַנָּהּ הוא על דרך המשל בלבד כדי לתאר את רווחי העיר, ואין מדובר ברווחים הנובעים מאיסור תורני [אבן עזרא, שד"ל]. באשר לתקופת התגשמות הנבואה, הדעות חלוקות: יש הסבורים כי מדובר בחזון שיתגשם בימות המשיח [רש"י, רד"ק], אחרים מייחסים זאת לתקופת שיבת ציון וימי כורש [אבן עזרא], ויש המזהים את התקופה עם ימי הבית השני [רד"ק, מלבי"ם].
ההכרזה וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' מתפרשת על ידי רוב המפרשים כהקדשת רווחי המסחר לשם ה'. [מלבי"ם] מחלק בין המונחים ומסביר כי סחרה מכוון לסחורות פיזיות כמו תבואה ומתכות, ואילו וְאֶתְנַנָּהּ מתייחס לרווחים הכספיים עצמם, כאשר שניהם יישלחו כמנחה. מנגד, [שד"ל] מציג גישה ולפיה העושר לא יוקדש בפועל אלא יישאר חולין וישמש את אנשי העיר לכל צורכיהם, אך הוא ייחשב קודש משום שאנשי העיר יזכו לרחמי ה' ויצליחו במלאכתם מתוך רצון אלוהי, ללא שליטת זרים ברכושם.
העושר הרב שייאסף לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן. כלומר, הוא לא יונח ויצטבר בבתי אוצרות ולא יונחל לדורות הבאים [רש"י, מצודת דוד]. המילה יֵחָסֵן מבטאת אגירת הון, חוזק ויקר [מצודת ציון, מלבי"ם]. לפי [מלבי"ם], המשמעות המעשית היא שהסחורות לא יוקדשו לאוצר המקדש עבור קורבנות, והכסף לא ישמש לחיזוק מבנה היכל ה', אלא יועבר לשימוש אישי ומידי של קבוצה מסוימת.
ייעודו של העושר יהיה כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה'. זהותם של יושבים אלו נתונה במחלוקת רחבה בקרב הפרשנים. דעה אחת גורסת כי אלו הם גולי ירושלים השבים לארצם [אבן עזרא], או לחלופין הצדיקים, הישרים ולומדי התורה שייהנו מהשלל בעתיד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת רואה בהם את הכוהנים המשרתים בבית המקדש [מצודת דוד, מלבי"ם]. [שד"ל] חולק בחריפות על זיהוי זה של הכוהנים, בטענה שעבודת המקדש מתבצעת תמיד בעמידה ולא בישיבה. לכן הוא מפרש שהכוונה היא לאנשי העיר עצמם, שישבו לפני ה' בתפילה, יהיו רצויים לפניו וייהנו מברכתו.
לבסוף, הפסוק מתאר כיצד ינוצל העושר: לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. התבואה והמזון יספקו שפע ושובע, והכסף ישמש לקניית מלבושים. המילה עָתִיק מתפרשת כבגדים חזקים, חשובים ויקרים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כמלבושי נוי משובחים ונהדרים [רש"י, שד"ל], או כביטוי המבטא הידור והחלפת בגדים [מלבי"ם].