קריסתה של מעצמה ימית וכלכלית שולחת גלי הדף לכל רחבי הים, ומשנה באחת את מסלולי המסחר והחיים של עמים שלמים. הנביא פונה אל הנפגעים מנפילת צור וקורא להם להגיב למציאות החדשה והקשה.
המילה תַּרְשִׁישָׁה משמעותה אל תרשיש, כאשר האות ה"א בסופה מציינת כיוון [אבן עזרא]. הקריאה עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה מתפרשת על ידי הפרשנים בכמה כיוונים שונים. גישה אחת רואה בכך קריאה לאנשי צור עצמם לקום ולברוח מן האויב אל עבר תרשיש, או נבואה על כך שייאלצו לגלות למדינות הים [רש"י, רד"ק בשם תרגום יונתן, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הקריאה מופנית אל הסוחרים הרבים שהיו רגילים לפקוד את צור. מכיוון שעיר המסחר הגדולה חרבה, הנביא מורה להם להעתיק את פעילותם ולעבור להסתחר בתרשיש, שגם היא עיר חוף, ומהווה כעת חלופה בשעת הדחק [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, קיימת דעה המפרשת קריאה זו כדרך לעג. הנביא פונה לאנשי צור בציניות ואומר להם לנסות לעבור לתרשיש לשם מסחר כפי שהיו רגילים בעבר, אך מכיוון שכעת הדרך חסומה בפניהם, לא נותר להם אלא לילל [שד"ל].
בהמשך הפסוק מופיעה הקריאה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי, המבטאת את הקינה על החורבן. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהקריאה מופנית אל תושבי כל האיים סביבות צור, שעליהם לילל על כך שעיר המסחר המרכזית שלהם חרבה ואין להם עוד לאן ללכת כדי להסתחר [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. עם זאת, יש המזהים את "יושבי אי" באופן ספציפי יותר עם תושבי צידון, שנקראים כעת לילל על מפלת צור, בניגוד לציווי קודם שניתן להם לדום בנסיבות אלו [מלבי"ם]. לפי הגישה שראתה בתחילת הפסוק לעג, הקריאה לילל מופנית לאנשי צור עצמם, המכונים "יושבי אי", לנוכח חוסר האונים שלהם וחוסר היכולת להימלט או להמשיך בשגרת המסחר [שד"ל].