תארו לעצמכם שאתם רגילים לבקר בשוק ענק וצבעוני שכל הסוחרים בעולם מגיעים אליו, ויום אחד הוא פשוט נסגר ואיננו. מה יעשו עכשיו כל האנשים שרגילים לקנות ולמכור שם? זה בדיוק מה שקרה לעיר צור, שהייתה מעצמה גדולה ועשירה על שפת הים. כשהיא חרבה, כל מסלולי המסחר של העמים מסביב השתנו בבת אחת.
הנביא פונה אל הסוחרים הרבים שהיו רגילים להגיע לצור ואומר להם עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה. המילה תַּרְשִׁישָׁה פירושה אל העיר תרשיש, כי האות ה שבסוף המילה מסמנת כיוון. הנביא בעצם מציע להם להעתיק את העבודה שלהם וללכת לסחור בעיר חוף אחרת בשם תרשיש, כי צור כבר לא קיימת.
למרות הפתרון הזה, המצב עדיין עצוב מאוד. לכן הנביא קורא הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי. הוא פונה אל כל האנשים שגרים באיים שסביב צור, ואומר להם שעליהם לילל ולבכות על כך שעיר המסחר המרכזית והחשובה שלהם נעלמה, וכעת קשה להם הרבה יותר להמשיך בשגרת החיים והמסחר שלהם.