נפילתה הדרמטית של אימפריית סחר ימית מותירה את יושביה חשופים וחסרי הגנה, ונביא הזעם קורא להם לנוס על נפשם. הפניה בפסוק אל בַּת תַּרְשִׁישׁ מתפרשת בשתי דרכים עיקריות: יש הרואים בכך פניה לעיר צור עצמה, השוכנת על נתיב הסחר לתרשיש [רש"י], בעוד שרוב הפרשנים סבורים כי הקריאה מופנית אל סוחרי ואנשי תרשיש שהתגוררו בצור, שעליהם להימלט כעת במהירות בחזרה לארצם כדי שלא יספו יחד עם העיר החרבה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
הקריאה עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר טומנת בחובה מספר רבדים של משמעות. הגישה המרכזית רואה בכך ציווי לצאת לגלות ולברוח, בדומה לזרימתו השוטפת והמהירה של נהר [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל]. גישה נוספת מתמקדת בטבעו של היאור, הוא נהר הנילוס, לעלות ולעלות על גדותיו, כדימוי לארץ שמוצפת ונשטפת לחלוטין [רש"י, מלבי"ם]. מנגד, מוצג פירוש ציורי ולפיו הדימוי עוסק באדם הנאלץ לחצות נהר ברגליים יחפות וללא לבוש הולם. הדימוי מבטא את השפלתם של אנשי צור ותרשיש, שייוותרו עירומים מכל כבודם ועושרם הקודם [שד"ל].
הסיבה לדחיפות הבריחה טמונה בסיומו של הפסוק: אֵין מֵזַח עוֹד. המילה מֵזַח מפורשת בקרב הפרשנים כאזור או חגורה. בהקשר זה, החגורה מסמלת חוסן, זריזות והתעצמות לקראת קרב. משמעות הקביעה היא שצור איבדה את כוחה ואין לה עוד יכולת להתאזר בגבורה כדי להגן על עצמה או על סוחריה מול האויב [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא].
לצד זאת, יש המפרשים את המושג באופן מרחבי, כך שהחגורה מסמלת את המחסומים הפיזיים, את גדות האי או את שובר הגלים שהגנו על הנמל. משאלו נפרצו, העיר נותרה פרוצה לחלוטין ואין מה שיעצור את השטף [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בהמשך לקו המחשבה של ההשפלה, העדר החגורה ממחיש את אובדן הכבוד, שכן ללא אזור ייאלצו הבורחים להגביה את בגדיהם אף יותר כדי לחצות את המים, מה שיחשוף את קלונם ברבים [שד"ל].