ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק י״ד

עונש של עיוורון רוחני ואובדן הדעת יבוא על העם מידה כנגד מידה על כך שעבודת ה' שלהם הייתה חיצונית, ולכן ה' יוֹסִף, כלומר ימשיך להביא עליהם מכה או הסתרה. הוא עתיד לְהַפְלִיא אֶת־הָעָם־הַזֶּה, בין אם על ידי הבאת צרה כה עצומה שתעורר תדהמה, ובין אם על ידי אטימה והעלמה של פנימיות המציאות וטעמי המצוות. עונש זה מודגש בכפל הלשון הַפְלֵא וָפֶלֶא, המלמד שסילוק חכמי ישראל הוא מכה קשה פי שניים מחורבן בית המקדש ומכל הקללות הכתובות בתורה. בעקבות זאת יאבדו החכמים את עצתם מול הפורענות, כאשר הידע הנרכש והבקיאות יאבדו לחלוטין, כפי שנאמר וְאָבְדָה חׇכְמַת חֲכָמָיו, ואילו כוח השכל המולד והיכולת האנליטית לא ייעלמו אלא רק לא יצאו אל הפועל, כמתואר במילים וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.