יצא לכם פעם לנסות לפתור בעיה ממש סבוכה, ופתאום להרגיש שהראש שלכם פשוט ריק ממחשבות ושאתם לא מצליחים להבין כלום? זה בדיוק המצב שאליו הגיע עם ישראל. הם קיימו את המצוות של ה' רק מבחוץ, מתוך הרגל, בלי כוונה ובלי רצון אמיתי להבין את האמת. לכן, ה' נותן להם עונש שמתאים בדיוק להתנהגות שלהם. ה' אומר שהוא יוֹסִף, כלומר ימשיך, להביא עליהם הסתרה. הוא עומד לְהַפְלִיא אותם, אבל לא במובן של הפתעה משמחת, אלא מלשון העלמה וכיסוי. ה' יסתיר מהם את המשמעות הפנימית של הדברים, כך שאפילו האנשים החכמים ביותר כבר לא יצליחו להבין את המציאות סביבם.
התוצאה של ההסתרה הזו היא שוְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו. החכמה שאנשים למדו ואספו במשך השנים פשוט תלך לאיבוד, וכשתבוא צרה, החכמים יאבדו את העצות שלהם ולא יצליחו לחשוב על דרך טובה להינצל. בנוסף, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. הבינה, שהיא הכישרון השכלי הטבעי של האדם, לא תלך לאיבוד לגמרי, אבל היא תסתתר בפנים ולא תצא החוצה כשיצטרכו אותה. העונש הזה הוא כל כך כבד, עד שהנביא משתמש במילים הַפְלֵא וָפֶלֶא. הכפילות הזו באה ללמד אותנו שכשחכמי ישראל מאבדים את החכמה שלהם, זו מכה קשה וכפולה, אפילו יותר מחורבן בית המקדש ומשאר הקללות, כי אובדן של חכמה והבנה הוא הדבר החמור מכל.