ביום מיוחד של תמורה עמוקה, יוסרו המחסומים הרוחניים וההכרתיים שמנעו מבני האדם להבין את המציאות ואת דבר ה'. מצב של התעלמות ואטימות יתחלף בהארה, בהבנה ובהכרה בולטת של האמת.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב מציג את ביטולה של הקללה שהוזכרה קודם לכן בספר, במסגרתה החזון הנבואי נדמה לעם כספר חתום והם לקו באטימות רוחנית [רש"י, שד"ל]. החרשים והעיוורים אינם מתוארים כאן בהכרח כבעלי מום פיזי, אלא כאנשים שאטמו את אוזניהם מלשמוע ועשו עצמם כעיוורים כדי להתעלם מן הנבואה [מצודת דוד, אברבנאל]. יש המחלקים זאת לשתי קבוצות נפרדות: ה"חרשים" הם אלו שטענו שדברי הנביא אינם מובנים, וה"עיוורים" הם אלו שחשבו כי ה' אינו רואה את מעשיהם במחשך. כעת, הקבוצה הראשונה תבין את הנבואה, והשנייה תכיר בכך שה' רואה הכל ותזכה להשגה נבואית שאינה תלויה בחושים הפיזיים [מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה כי ייתכן שמדובר בהסרה ממשית של מגבלות אנושיות לקראת יום הגאולה, או במליצה לכך שהאמת תצא לאור [ביאור שטיינזלץ].
לגבי הגורם שיביא לפקיחת העיניים ולשמיעה המחודשת, קיימת מחלוקת. גישה אחת גורסת כי דווקא מתוך הצרות, החורבן ועונשם של הרשעים, יכירו הפושעים באמת ויבינו שהנבואות התקיימו בהשגחת ה' [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, יש הסבורים כי השינוי ינבע מתוך התרחשותו של נס פלאי [שד"ל].
הפרשנים מבארים כי דִּבְרֵי סֵפֶר הם דברי הנבואה וסיפורי מעשיו של ה' [מצודת ציון, אבן עזרא]. הביטוי וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ מתאר את האפלה והצרה שמתוכן יראו העיוורים [מצודת ציון, רד"ק], שכן ראייתם תתאפשר רק לאחר שישהו באפלה [אבן עזרא]. הבחנה לשונית מעניינת מצביעה על הסדר של המילים וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ. המילה "אופל" מתארת חשיכה כבדה ומוחלטת יותר מ"חושך". סדר זה מדמה תהליך רפואי של ריפוי עיוורון: בדומה לרופא המעמיד את המתרפא תחילה בחדר אפל לחלוטין ולאחר מכן בחדר חשוך מעט פחות, כדי שהאור לא יזיק לעיניו בפתאומיות, כך גם העיוורים הרוחניים יתרגלו אל האור בהדרגה, תחילה מתוך האופל ולאחר מכן מתוך החושך [מלבי"ם].