לאחר אימת המצור, מגיעה ישועה מפתיעה המשנה את פני המערכה כולה, ומפלתה של האימפריה האשורית מתרחשת כהרף עין. הפרשנים מסכימים כי הנבואה מכוונת כלפי מחנה סנחריב שצר על ירושלים, ומתארת את השמדתו המהירה.
הפסוק משתמש בשני דימויים של חומרים קלים הנידפים ברוח – כְּאָבָק דַּק וצירוף המילים וּכְמֹץ עֹבֵר (פסולת הקליפות הנותרת לאחר דיש התבואה) – כדי להמחיש את חוסר האונים של האויב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכפל הדימויים נועד לחזק את הרעיון שהאויבים יתפזרו ויכלו במהירות, ממש כפי שמשב רוח קל או נפיחת פה מעיפים אבק ומוץ [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המזהים הבחנה דקה בין שני הדימויים: האבק מייצג את המוני החיילים הפשוטים שימותו ויפלו במקומם סביב ירושלים מבלי יכולת לנוע, ואילו המוץ שעף ברוח מסמל את שרי הצבא והמלך (עָרִיצִים, כלומר הגיבורים והחזקים) שישרדו וינוסו בבהלה בחזרה לארצם [מלבי"ם, אברבנאל]. דעה נוספת מפרשת את הדימוי לאבק באופן מילולי, לפיו חיילי האויב יישרפו באש ויהפכו לאפר ממש [רש"י].
המילה זָרָיִךְ מתארת את הנוכרים הצרים על העיר [מצודות, רד"ק], ויש המציינים כי בימי קדם כל אדם זר ונכרי נחשב לאויב [שד"ל]. לגבי המילה הֲמוֹן, בעוד שרוב המפרשים מסבירים אותה כריבוי עצום של בני אדם, מפרש אחד טוען כי משמעותה היא שאון ורעש, כלומר שהמולת האויב המפחידה תשקוט ותעלם [שד"ל].
סיומו של הפסוק, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, מדגיש את המהירות העצומה של המפלה. הצירוף כופל מילים נרדפות לשם חיזוק [מצודת ציון, רד"ק], ויש המדייקים כי לְפֶתַע מציין פעולה מהירה ובלתי צפויה, בעוד פִּתְאֹם מציין פרק זמן קצר שהגיע ללא הכנה מוקדמת [מלבי"ם]. המפלה תתרחש כולה במהלך לילה אחד על ידי מלאך ה', כך שבבוקר יתגלו החיילים כפגרים מתים [מצודת דוד, רד"ק]. חלומות הכיבוש והשלל של האויב יתפוגגו בן רגע, כחלום לילה שחולף ונעלם עם ההקיצה [אברבנאל].