תוכחה חריפה מופנית כלפי אלו המנסים להעלים את כוונותיהם ומעשיהם מידיעת הבורא. בבסיס הדברים עומד כשל תפיסתי עמוק של בני אדם, החושבים כי פעולה בסתר ובהסתרת סודות מעיני הבריות, מעלימה אותם גם מהשגחתו של ה'.
הביטוי הַמַּעֲמִיקִים מתאר את אלו היורדים אל עומק ליבם כדי לטכס עצה ולהחביא את מחשבותיהם [אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון]. המילה לַסְתִּר משמעותה להסתיר, והיא נכתבה בהשמטת האות ה' של הבניין [רש"י, רד"ק, אבן עזרא ומצודת ציון]. עם זאת, יש הסבורים כי יש לקרוא את המילה כ"לְסַתֵּר", במשמעות שהאנשים עצמם, ובפרט ליבם, משמשים כמקום המסתור לעצתם [שד"ל].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתוכחה מכוונת לאנשים הכופרים בהשגחה הפרטית. הם מבצעים את מעשיהם הרעים במחשכים כדי להסתתר מבני אדם, ומתוך עיוורון רוחני מסיקים שאם איש אינו רואה אותם, גם ה' אינו יודע את מעשיהם. מבחינה היסטורית, הסתרה זו באה לידי ביטוי כאשר העם רקם בסתר תוכניות מדיניות להישען על כוחה של מצרים, מתוך ידיעה שהמלך הצדיק חזקיהו והנביא ישעיהו יתנגדו לכך בתוקף, ולכן הסתירו את עצתם מהם [שד"ל].
רובד פרשני נוסף מציג התמודדות עם כפירה מחשבתית מורכבת יותר. לפי גישה זו, הַמַּעֲמִיקִים הם אנשים שהעמיקו בחקירה שכלית כדי לטעון שה' אינו משגיח על פרטי המעשים של בני האדם. הם טענו שמכיוון שה' הוא אחד ובלתי משתנה, הוא אינו יכול לדעת את מעשיו המשתנים של האדם בעל הבחירה החופשית, שכן ידיעה של עצה חדשה שנוצרה תיצור בו שינוי. יתרה מכך, הם טענו שמכיוון שה' אינו בעל גוף ואין לו חושים גשמיים, הוא אינו יכול לראות את העולם החומרי. לכן נאמר וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, שכן החומר והחושך הארציים אינם יכולים להתחבר עם האור האלוהי העליון. טעותם המרכזית של אותם הוגים נבעה מכך שהשוו את הידיעה האלוהית לידיעה האנושית; בעוד שידיעת האדם נרכשת באמצעות החושים מתוך המציאות הקיימת, ידיעתו של ה' היא זו שיוצרת ומקנה את המציאות לדברים, ולכן היא אינה זקוקה לחושים, אינה נגזרת מן המציאות ואינה מוגבלת כלל [מלבי"ם ואברבנאל].