אטימות רוחנית עמוקה וחוסר יכולת להבחין במציאות נופלים על העם, ומתוארים בפסוק כמצב של תרדמה כבדה ועיוורון מוחלט. מנהיגי העם וההמונים כאחד שוקעים בניתוק, עד שנדמה כי נלקחה מהם יכולת ההבנה הבסיסית.
הפרשנים נחלקו בביאור המילה נָסַךְ. גישה אחת מסבירה את המילה מלשון יציקה ושפיכה של רוח התרדמה אל תוך העם [מלבי"ם, שד"ל, ביאור שטיינזלץ], או מלשון מזיגה [רש"י]. גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון כיסוי והסתרה, וכראיה לכך מצביעים על סוף הפסוק המשתמש במילה "כסה" [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא]. פירוש ייחודי נוסף קושר את המילה למושג שררה ונסיכות, כלומר ה' השליט ונתן כוח לרוח התרדמה על העם [רש"י].
אותה תַּרְדֵּמָה מתבארת כשינה עמוקה [מצודת ציון, מלבי"ם], היוצרת בלבול, טשטוש וחוסר בהירות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפעולה של וַיְעַצֵּם מתארת סגירה וסתימה חזקה של העיניים [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם], כאשר באופן ציורי מוסבר הדבר כאילו הונח עצם על עיניהם המונע מהם לראות [אבן עזרא].
הקביעה כי ה' הוא זה שנסך את התרדמה ועצם את העיניים, מוסברת כתוצאה של קשיות עורפם של העם. מתוך עקשנותם, ה' כביכול מנע מהם את התבונה, והעיוורון הוא כה חזק עד שנדמה כי הוא גזרה ישירה מאת ה' [רד"ק, שד"ל].
מחלוקת מרכזית עולה סביב זהותם של הַנְּבִיאִים והַחֹזִים המוזכרים בפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפסוק זה מופנה כלפי פושעי ישראל, והנביאים והחוזים המוזכרים בו אינם אלא נביאי השקר וחוזי הכוכבים שהעם בחר ללכת אחריהם. ה' סגר את עיניהם של מנהיגי השקר הללו, כך שאינם מבחינים באמת והם אלו שמעצימים את העיוורון וממשיכים להוליך את העם בדרך מוטעית [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, רש"י, מצודת ציון].
לעומת זאת, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין הקוראת את הפסוק כשאלה רטורית וכתוכחה. לפי פירוש זה, רוח התרדמה נשפכה אך ורק על העם, אשר נרדם בחיק הבלי העולם ולא פקח את עיניו לראות את מעשי ה'. הנביא פונה אל העם ושואל אותם: האם בגלל שאתם ישנים שנת כסילות, אתם באמת חושבים שגם עיניהם של נביאי האמת והחוזים המנהיגים אתכם מכוסות ועיוורות כשלכם? [מלבי"ם].