התערבות אלוהית פתאומית ורבת עוצמה מתרחשת במפתיע, ומלווה בכוחות טבע אדירים שאין ביכולתו של אדם לעמוד בפניהם. מהותה של התערבות זו נתונה במחלוקת, הנגזרת מהבנת המילה תִּפָּקֵד.
גישה אחת רואה במילה זו ביטוי של זכירה לטובה וישועה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לפי פירוש זה, לאחר שירושלים תושפל, ה' יזכור אותה ויושיע אותה, והמהומה הגדולה המתוארת נועדה לפזר את כל אויביה. לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה תִּפָּקֵד מבטאת השגחה המביאה עמה פורענות וגזירת כליה על מחנה אשור שצר על העיר [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, שד"ל]. זוהי מכה אנושה הבאה מאת ה' בדרך נס וללא מגע יד אדם.
תיאור הפורענות מומחש באמצעות איתני הטבע. בְּרַעַם מתייחס לזעזוע המתרחש בשמים, בעוד וּבְרַעַשׁ מכוון לזעזוע בארץ [אבן עזרא]. יש המפרשים כי כוחות טבע אלו אינם אלא משל למגפה הפתאומית ולהכאת המלאך במחנה האויב [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. הפעולה מלווה בק֣וֹל גָּד֑וֹל, וזאת בניגוד להתגלות ה' לאליהו הנביא שהייתה ב"קול דממה דקה", שכן כאן הפורענות מגיעה בקול רעש אדיר [מלבי"ם].
ההשמדה נמשכת עם סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה, שהן רוחות חזקות, וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה, כלומר שלהבת שורפת שכאילו מכלה את האויבים באש [מצודת ציון, מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, המילה אוֹכֵלָֽה מנוסחת בלשון נקבה משום שהיא באה לתאר את האֵ֥שׁ, שהיא מילה בנקבה, ולא את הלַ֖הַב שהוא זכר [שד"ל].