מפלתם של צבאות האויב הצרים על ירושלים תהיה פתאומית ומוחלטת, עד שכל אימת המצור תתפוגג ותיעלם כאילו לא הייתה מעולם.
הדימוי המרכזי, וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה, מתייחס למחנה אשור [אבן עזרא]. המילה חֲזוֹן משמעותה כאן פשוט ראייה, כלומר המראות שאדם רואה בחלומו, גם אם אינם נבואה [רד"ק, מצודת ציון], ויש המפרשים זאת כחלום ביעותים [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הדימוי לחלום בא להמחיש את חוסר הממשות של האויב: כשם שאדם חולה מתעורר ומגלה שאין לחלומו כל זכר או השפעה במציאות, כך המון העמים יעלמו בפתאומיות ולא יותירו כל רושם [מלבי"ם, מצודת דוד, שד"ל]. מנגד, יש המסבירים שהדימוי מתייחס לאשליות של האויבים עצמם – הם מדמיינים שיוכלו לכבוש את העיר, אך תקוותם תתברר כחלום שווא והם לא יצליחו במזימתם [רש"י].
העיר המותקפת מכונה אֲרִיאֵל, והיא ירושלים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], העיר שהמזבח בתוכה [רד"ק].
המשך הפסוק מפרט את כוחות האויב שיתנדפו: הַצֹּבְאִים הם המון צבאות העמים [מצודת ציון], וְכָל צֹבֶיהָ (מילה הכתובה ללא האות אל"ף) הם הכוחות המקימים עמדות צבא, חילות מצב ומגדלי עץ לצורך המצור [רש"י, רד"ק, מצודת ציון].
לגבי המילה וּמְצֹדָתָהּ, קיימות מספר גישות. יש המפרשים שהכוונה למבנים הפיזיים – המבצרים, הסוללות ומגדלי המצור שהאויב מקים [אבן עזרא, מצודת ציון, שד"ל]. גישה אחרת גורסת כי הכוונה לאנשים המאיישים את המבצרים הללו, אלו ששופכים את הסוללות ונלחמים על החומות [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל], או לאלו האורבים לעיר ומנסים לצוד אותה [ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, וְהַמְּצִיקִים לָהּ הם הכוחות המהדקים את המצור וגורמים למצוקה [מצודת ציון].
כל ארבעת ביטויי המצור הללו מקבילים במדויק לארבע פעולות המצור שתוארו בפסוקים הקודמים. מטרת ההקבלה היא להדגיש שכל מערכות המצור, על כל שלביהן ומרכיביהן, יתבטלו כליל כחלום שאין בו ממש [מלבי"ם].