ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק ה׳

הֲמוֹן זָרָיִךְ, כלומר הריבוי העצום וההמולה המפחידה של האויבים הנוכרים הצרים על ירושלים, יושמד כהרף עין. חוסר האונים של מחנה סנחריב מומחש באמצעות דימויו לחומרים קלים הנידפים ברוח, כך שחייליו יתפזרו במהירות כְּאָבָק דַּק וּכְמֹץ עֹבֵר, שהוא פסולת הקליפות הנותרת לאחר דיש התבואה. הדימויים הכפולים מלמדים כי החיילים הפשוטים ייפלו במקומם ואף יישרפו לאפר, בעוד ששרי הצבא והגיבורים, הם הֲמוֹן עָרִיצִים, ישרדו וינוסו בבהלה לארצם. מפלה מוחלטת זו תתרחש לְפֶתַע פִּתְאֹם, בפרק זמן קצר וללא כל הכנה מוקדמת, כאשר מלאך ה' יכה במחנה במהלך לילה אחד. בבוקר יתגלו החיילים כפגרים מתים, וחלומות הכיבוש שלהם יתפוגגו בן רגע כחלום החולף עם ההקיצה.