ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק ח׳

תקוותיהם של אויבי ירושלים לכיבוש ולשלל עתידות להתנפץ אל מול המציאות ולהיעלם כלא היו. אשליה זו מומחשת דרך אדם החולם על סיפוק צרכיו, אך כאשר הוא וְהֵקִיץ, כלומר מתעורר משנתו, הוא מגלה כי וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וגופו חסר מזון, וכי הוא עָיֵף וצמא למים ונפשו שׁוֹקֵקָה ומתאווה לשתייה. בדומה לכך, כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים, החונים על העיר למלחמה, שיגלו לפתע כי צבאותיהם המוחשיים התפוגגו כחלום חולף והם לא ישיגו את תאוותם. העמים הנספחים שבאו למען השלל ישובו לארצם כפליטים ריקים כרעב שמתעורר חלש, ואילו המחנה המרכזי שאיבד את מלכותו יידמה לצמא המתעורר למציאות של תסכול בוער שלא יבוא על סיפוקו לעולם.