ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק י״ט

בעת שבה הרשעים באים על עונשם, מתהפך לטובה גורלם של הצדיקים שהיו נתונים במצב שפל וקיבלו על עצמם בסבלנות את גזרות ה'. צדיקים אלו, המכונים עֲנָוִ֛ים וכן אֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם משום שהיו העניים והנבזים ביותר מקרב בני האדם שחסרו הכול, רואים כעת בהתגשמות נבואות הנחמה. בעקבות הישועה הם וְיָסְפ֧וּ להרגיש שִׂמְחָ֑ה, אשר אינה מתחילה מאין אלא מתווספת על ביטחונם בה' שהיה קיים עוד קודם לכן. בעוד שגישה מקובלת זו רואה בפסוק קבוצה אחת, יש המבחינים כי העֲנָוִ֛ים הם הצדיקים שתמיד שמחו בהנהגתו הטבעית של ה' המיוצגת בשם בַּֽיהֹוָ֖ה, ואילו האֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם הם המוני העם הפשוטים שיחוו כעת התלהבות פתאומית ויָגִֽילוּ לנוכח ניסים החורגים ממנהג הטבע והמיוצגים בכינוי בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל.