זעקת צער וקריאה להקשבה מופנית אל המזבח ואל העיר החזקה ירושלים, והיא נפתחת בכפילות הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל כדי לבטא כאב על החורבן העתידי. העיר מכונה קִרְיַת חָנָה דָוִד, המקום שבו שכן דוד המלך, כדי לעמת את מצבו הרוחני הירוד של העם עם תשובתו הכנה ומסירותו של דוד לה'. הנביא מוכיח את העם באירוניה על שגרת חייהם הריקה באומרו סְפוּ שָׁנָה עַל־שָׁנָה, המשיכו להוסיף שנות חיים ללא התפתחות רוחנית, בעוד שחַגִּים יִנְקֹפוּ והמועדים יחזרו על עצמם במעגל שגרתי. במקביל, טמונה כאן אזהרה חריפה על כך שהחטאים מצטברים משנה לשנה עד שקרבנות החג ייכרתו ויפסקו לחלוטין. ללא חזרה בתשובה, הבאת הקרבנות מאבדת את משמעותה ונחשבת למעשה טכני ופסול של עריפת ראשי הבהמות בלבד.
ישעיהו, פרק כ״ט, פסוק א׳
ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.