ישעיהו, פרק ל״ד, פסוק ט׳

ארץ האויב, בין אם זו בבל, אדום או רומי, תחווה חורבן מוחלט שבו יסודות הטבע עצמם יהפכו לחומרי בערה. הדבר עשוי להיות משל למים שאינם ראויים לשתייה, או תיאור כפשוטו של נס שבו ה' יילחם מן השמים וישרוף את הארץ כליל, בדומה למהפכת סדום ועמורה. מקורות המים ישנו את טבעם וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת נוזלית משרף אילנות שתצוף על פניהם, בעוד השכבה העליונה של האדמה תתפורר וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית הניצתת כהרף עין עם כל מגע של אש. במקביל, האדמה הפנימית תהפוך לזפת הרים מוצקה, וכך וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה שתבטיח כי המקום כולו יבער באש תופת.