קרה לכם פעם שביקשו מכם לעשות משימה חשובה, ופתאום הרגשתם שזה פשוט מעייף וכבד עליכם מדי? הנביא מספר לנו על תקופה שבה עם ישראל הרגיש בדיוק כך כלפי ה'. ה' מבטיח לעם שהוא יגאל ויציל אותם, אבל הוא מסביר להם שהישועה הזו מגיעה להם כמתנה של חסד, ולא בגלל המעשים שלהם.
הנביא אומר בשם ה' וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב. במקום להתפלל אל ה' ולבקש את עזרתו, אפילו בזמנים קשים של צרה, העם פשוט שכח אותו. הם פנו לעבוד פסלים ואלילים, ואם הם כבר התפללו, זה היה בלי כוונה אמיתית בלב. הנביא ממשיך ואומר כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל. המילה יגעת פירושה התעייפת. העם הרגיש שקיום המצוות והקשר עם ה' הם דבר מעייף, כמו משא כבד שקשה לסחוב.
שימו לב שהנביא משתמש בשני שמות. השם יַעֲקֹב מסמל את האנשים הפשוטים והרגילים שבעם, והשם יִשְׂרָאֵל מסמל את האנשים החשובים והגדולים. הנביא מדגיש שכולם, מהאדם הפשוט ביותר ועד המנהיג הגדול ביותר, התרחקו והתעייפו מעבודת ה'. למרות כל הריחוק הזה, ה' ממשיך לאהוב את עמו ובוחר להושיע אותם למען שמו, מתוך אהבה וחסד גדול.