ישעיהו, פרק ה׳, פסוק י״ב

שקיעה מוחלטת בתענוגות חומריים מביאה לאטימות רוחנית ולעיוורון כלפי נוכחות ה' בעולם. החוגגים מנצלים את עשרם למסיבות שבהן מתנגנים כלי מיתר, הקשה ונשיפה כמו כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל, המפתים אותם להמשיך לשתות וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם. מתוך שכרותם והוללותם הם מתעלמים מהשגחת ה' וממשפטיו, מזניחים את התורה ואינם מברכים על יצירותיו. כתוצאה מכך וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ, כפילות המדגישה את חומרת התעלמותם, או מצביעה על כך שהם כושלים הן בהתבוננות שכלית בהשגחה האלוהית הנסתרת והן בראייה חושית פשוטה של פלאי הבריאה המוחשיים.