ישעיהו, פרק ה׳, פסוק כ״ד

עונשם של הרשעים יבוא ככיליון מהיר, ממש כשם שלְשׁוֹן אֵשׁ מכלה את הקש וכפי שהלהבה מפוררת חֲשַׁשׁ, שהוא קש דק ויבש, והופכת אותו לאפר. חורבנם המוחלט נמשל לעץ נגוע אשר שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, כלומר בסיסם ירקיב, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה ויתפזר ברוח, דימוי המסמל את אובדן הדורות כולם, את החזקים והחלשים בעם, או את התנדפות הצלחתם כליל. סיבת העונש היא שמָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת ודחו אותה בלבם, ולא זו בלבד אלא שוְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ וביזו בפועל את דברי הנביאים, את עשרת הדיברות או את התורה שבעל פה.