נסו להיזכר ברגע שבו עמדתם מול מדורה. כשזורקים לתוכה עלים יבשים או קש, הם מתלקחים ונעלמים בתוך שניות בודדות. הנביא משתמש בציור הזה מהטבע כדי להסביר מה קורה לאנשים שבוחרים לעשות רע ולהתרחק מה'. הוא מתאר שהם ייעלמו מהר, ממש כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ. הלהבה נראית כמו לשון ארוכה וחמה ששורפת את הקש. הנביא מוסיף שגם חֲשַׁשׁ הופך לאפר. חשש הוא קש דק ויבש מאוד, וכשהלהבה רק נוגעת בו הוא נחלש ומתפורר מיד.
לאחר מכן, הנביא מדמיין את האנשים האלה כמו עץ שמאבד את הכוח שלו. הוא אומר ששָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה. המילה מק פירושה ריקבון. כלומר, השורשים של העץ, שהם הבסיס שלו, יירקבו והוא לא יוכל להמשיך לעמוד. לא רק הבסיס ייפגע, אלא גם וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה. הפרחים היפים של העץ, שהיו אמורים לצמוח ולהפוך לפירות, יתפזרו ברוח וייעלמו כמו אבק דק.
מדוע העץ הזה מאבד את השורשים והפרחים שלו? הסיבה היא שהאנשים האלה התרחקו מדבר ה'. מצד אחד הם מָאֲסוּ, כלומר דחו עמוק בלב שלהם את התורה הקדושה שניתנה על ידי משה רבנו. ומצד שני הם נִאֵצוּ, שזהו מעשה חמור אפילו יותר, כי הם זלזלו ממש בדיבור ובמעשים שלהם בדברי הנביאים שה' שלח אליהם. כשאדם עוזב את דברי ה', הוא מאבד את הבסיס החזק והטוב שלו, ממש כמו עץ שאיבד את שורשיו.