גאוות האדם עתידה להישבר ולהתחלף בהכנעה מוחלטת. בראותם את האבדון סביבם, בני האדם יתכופפו ויושפלו [שטיינזלץ]. המילה וַיִּשַּׁח משמעותה כפיפה והרכנת ראש [מצודת ציון], והיא מבטאת את החלשות כוחם של האנשים [רש"י].
מדוע הפסוק כופל ומציין גם אָדָם וגם אִישׁ? חלק מהפרשנים מסבירים כי מדובר בכפל לשון פיוטי שנועד לחזק את המסר [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, גישה מרכזית רואה כאן הבחנה מעמדית: אָדָם מייצג את המוני העם הפשוטים, בעוד אִישׁ מתייחס לשרים, למנהיגים ולאנשים החשובים. כך מודגש שההשפלה תפגע בכל שכבות החברה, ללא יוצא מן הכלל [רד"ק, אברבנאל].
זהות המושפלים נתונה לפרשנות. רוב המפרשים רואים בכך תיאור של עם ישראל, או של הניצולים מהחורבן שייאלצו להיפרד מגאוותם [שד"ל, אברבנאל]. לעומתם, יש הסבורים כי מדובר דווקא באנשים מקרב שאר הגויים שסביבות יהודה [אבן עזרא]. אופי ההשפלה מתואר כמצב של צער ומצוקה [מצודת דוד], אך יש הרואים בה תהליך פנימי חיובי, שבו האדם מכניע את עצמו בלב ובפועל וחוזר בתשובה מתוך חרטה לפני ה' [מלבי"ם].
הביטוי וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה מתמקד בגסי הרוח. מכיוון שגאווה ניכרת פעמים רבות במבט עיניים המופנה כלפי מעלה בהתנשאות, עונשם הוא שעיניהם ייאלצו להסתכל למטה, כדרכו של אדם השרוי בצרה [רד"ק, מצודת דוד]. ייתכן גם שעיניהם של הגאים יושפלו מעצם הראייה של עונשם ושפלותם של ישראל [אברבנאל].
לצד הפירושים העוסקים בבני אנוש, קיימת גישה מדרשית ייחודית המפרשת את המילים וַיִּשַּׁח אָדָם כלפי ה' עצמו. לפי קו חשיבה זה, חטאיהם של ישראל גרמו כביכול להחלשת כוחו של האל, והוא נראה במציאות כאדם נדהם וחלש [רש"י]. מנגד, פרשנים אחרים מתעכבים על כך שמפלתם של ישראל אינה מעידה על שפלותו של ה', אלא להפך, ה' יתגדל ויתקדש בעשותו משפט צדק ברשעים [אברבנאל].