קול זעקה נבואית מופנה כלפי אלו המקדישים את כל יומם, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, לרדיפה אחר תענוגות חומריים ושכרות. חייהם מתנהלים במסלול הפוך מן הראוי, כאשר במקום לעסוק בצמיחה רוחנית ובעבודת הבורא, מעייניהם נתונים לטיפה המרה בלבד.
הנביא פותח בקריאת תוכחה ומציין את מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שבמצב מתוקן, השכמה מוקדמת נועדה לעשייה חיובית, ללימוד תורה ולהליכה לבית המקדש לתפילת שחרית. אולם אנשים אלו מתעוררים משנתם במטרה אחת: שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ. מילה זו מתייחסת ליין ישן ומשכר, אשר כרגיל נהוג לשתות אותו בלילה לפני השינה, אך הם הופכים את הסדר ורודפים אחריו מיד עם תחילת היום [מלבי"ם, אברבנאל]. הם מחפשים באובססיביות היכן ימצאו את היין הטוב ביותר [רד"ק].
מכאן עובר הנביא לתאר את התנהגותם בסוף היום, בהיותם מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף. משמעות הביטוי היא עיכוב ודחיית זמן השינה הקבוע לטובת ישיבה ממושכת בחשכת הלילה [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. גם כאן ניכר הניגוד החריף: במקום להקדיש את שעות הערב להתבוננות במעשי ה' ולתפילת ערבית, הם נשארים שעות ארוכות בבית המשתה [מלבי"ם, אברבנאל].
התוצאה של ישיבה זו היא כי היַיִן יַדְלִיקֵם. היין בוער בתוכם [רש"י, אבן עזרא], אך אין מדובר רק בבערה פיזית של אלכוהול. השתייה המרובה מבעירה בהם את יצריהם לעשות ככל העולה על רוחם ולמלא את תאוות נפשם [מצודת דוד, רד"ק]. בחירת המילה "ידליקם" אינה מקרית, והיא נועדה לרמוז על תועבות נוספות ותשוקות גופניות שהם מבצעים בחסות החשיכה והשכרות [שד"ל].
השתקעות מוחלטת זו במאכל, במשתה ובניגונים, באה על חשבון התבוננות במעשי ה' וקיום מצוותיו, כדוגמת קריאת שמע של שחרית וערבית. כמידה כנגד מידה, מכיוון שרדפו אחר השתייה במקום אחר הדעת והחכמה, הם נידונו לבסוף לגלות של חוסר דעת, לרעב ולצמא גופני קשה [אברבנאל].