ה' מתואר כמצביא עליון המזמן כוחות אויב ממרחקים כדי להעניש את העם. הקריאה האלוהית אינה דורשת מאמץ, והיא מתבצעת באמצעות סימנים מוסכמים מעולם הצבא והטבע, המעוררים את האומות לצאת למסע מלחמה מהיר והחלטי לעבר ארץ ישראל.
המילה נֵס מתארת כלונס ארוך שבראשו מונח בגד, אותו מציבים על הר גבוה כדי שייראה למרחוק, והוא משמש אות צבאי להתקבצות חיילים [רש"י, מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי פעולת וְנָשָׂא נֵס היא משל לכך שה' מעורר את לב האומות הרחוקות לבוא ולצור על ישראל, ממש כשם ששר צבא מקבץ את חייליו תחת הדגל [מצודת דוד, אבן עזרא, שד"ל].
בנוסף להנפת הדגל, ה' משתמש בסימן קולי: וְשָׁרַק לוֹ. השריקה היא קול המופק על ידי קיבוץ השפתיים ומשמש אף הוא כסימן לאסיפה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. משל זה לקוח מעולם הטבע, בדומה לכוורנים המקבצים את הדבורים על ידי שריקה [שד"ל]. יש המזהים התפתחות בפסוק: בעוד שהנפת הדגל מיועדת לגדודים רחוקים, היענות האויב תהיה כה גדולה עד שאפילו שריקה קלה בשפתיים תספיק כדי להביאו מקצה הארץ [מלבי"ם]. קריאה זו מכוונת לאומה ספציפית, והיא מלך אשור, שה' מעיר את רוחו לעלות על שומרון ולהחריבה [שד"ל, אברבנאל].
תגובת האויב לקריאה האלוהית מתוארת במילים וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא. האויב אינו בא בעל כורחו, אלא מתוך רצון וחפץ עז להילחם, ולכן בואו מתואר בהפלגה של מהירות עצומה ללא עייפות [אברבנאל, רד"ק]. הפרשנים מבחינים בין חלקי הביטוי: מְהֵרָה מתייחס לזמן, כלומר האויב יצא ממקומו באופן מיידי, ואילו קַל מתייחס לזריזות ההליכה והמרוצה של החיילים עצמם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי המילה קַל יכולה להתייחס לזמן קצר, אך הגישה המועדפת היא שזהו תואר לאויב עצמו, שהוא קל רגליים [אבן עזרא].