צבא האויב הפולש מצטייר ככוח מאורגן, מקצועי ובלתי ניתן לעצירה, העושה את דרכו במהירות ובנחישות אדירה.
הפרשנים מסבירים כי הצבא נע ללא כל עיכוב. המילים אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל מתארות חוסר עיכוב מכל סוג שהוא: עָיֵף מציין היעדר תשישות פנימית של הלוחם, ואילו כּוֹשֵׁל, שמשמעותו חולשה או היתקלות במכשול [שד"ל], מציין שלא יעכב אותם שום גורם חיצוני בדרך [מלבי"ם]. הלוחמים אינם מראים כל סימן של עצלות או חולשה במרוצתם [רש"י, מצודת דוד].
נחישותם באה לידי ביטוי גם בכך שלֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הפרשנים מבחינים בין שני המצבים: יָנוּם מתייחס לתנומה קלה וארעית הנגרמת מעייפות רגעית, בעוד שיִישָׁן מתייחס לשינה הטבעית והעמוקה שכל אדם זקוק לה. צבא זה כה להוט לבוא, עד שחייליו מתגברים גם על העייפות הקלה וגם על הצורך האנושי הבסיסי בשינה, וממשיכים לצעוד ברציפות ביום ובלילה [אבן עזרא, מלבי"ם, אברבנאל].
רמת המוכנות העליונה מתבטאת בכך שלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. אֵזוֹר הוא חגורה, חֲלָצָיו הם מותניו, ושְׂרוֹךְ הוא קשר הנעל [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור זה בא להדגיש שלא יקרה לחיילים שום עיכוב טכני, אפילו הקל ביותר. חגורתם לא תותר מעצמה, וישנה מחלוקת קלה לגבי המילה נִתַּק: בעוד שיש מי שמפרש שהכוונה היא שקשר הנעל לא יותר [רד"ק], אחרים מדגישים שהמשמעות היא שהשרוך לא ייקרע או יישבר בדרך, כך שהם לעולם לא יצטרכו לעצור כדי לתקן אותו [שד"ל, מלבי"ם].
גישה נוספת ומשלימה מסבירה את הדברים מבעד לשגרת יומם של החיילים: מכיוון שהם אינם ישנים שינה של קבע, הם כלל לא פושטים את בגדיהם. הם נשארים חגורים ונעולים כל העת, מה שממחיש את החריצות והתשוקה העצומה שלהם להגיע לקרב כשהם מוכנים לחלוטין בכל רגע נתון [אברבנאל].