מערכת המשפט אמורה להיות מעוז של יושר, אך אטימותם של בעלי השררה ורדיפת הבצע הופכות אותה לכלי שרת בידי פושעים, תוך פגיעה קשה באנשים הישרים [ביאור שטיינזלץ]. התנהגות זו היא המשך ישיר לשימוש הפסול שאנשים עושים בחכמתם, בגבורתם ובעושרם, אשר במקום לשמש לטובה, מנוצלים למטרות רשע ופשע [אברבנאל].
השופטים נוהגים כמַצְדִּיקֵי רָשָׁע, שכן היין והשוחד מעוורים את ליבם [אבן עזרא], והם פוסקים בדין לטובת האשם [רד"ק]. כל זאת עֵקֶב, כלומר בעבור ובשכר [מצודת ציון, אבן עזרא], השוחד שהם מקבלים.
כתוצאה מעיוות הדין, וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ. האנשים הזכאים, שהיו אמורים לזכות במשפט כדת וכדין, נמצאים חייבים וממונם נגזל מהם [רש"י]. השופטים למעשה שוללים מהזכאי את צדקתו ומכריזים עליו כטועה, תוך שהם מקבלים את טענות השקר של הרשע שבא לגזול אותו [שד"ל, מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על כך שהמילה מִמֶּנּוּ מופיעה בלשון יחיד, אף על פי שהפסוק מדבר על "צדיקים" בלשון רבים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא לכל אחד ואחד מהצדיקים שניגשים למשפט, שזכותו נשללת ממנו באופן אישי. לצד זאת, קיימות גישות נוספות להבנת מילה זו [אברבנאל]: פירוש אחד מציע שהמילה מתייחסת לשוחד עצמו, כלומר בגלל השוחד מסירים את הצדק. פירוש אחר מציע שהמילה מתייחסת דווקא לרשע; כאשר הרשע מתבונן במערכת ורואה שהשופטים מצדיקים את מעשיו הרעים תמורת שוחד, הדבר גורם לכך שתוסר ממנו כל נטייה לעשות צדקה עם הישרים, שכן הוא מבין שהרשעות משתלמת.