קרה לכם פעם שקפצתם מהמיטה מוקדם בבוקר כי התרגשתם לקראת משהו מיוחד? הנביא מספר לנו על אנשים שהיו מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, כלומר קמים ממש מוקדם. בדרך כלל, בוקר הוא זמן מצוין לעשות דברים טובים, כמו להתפלל לה׳ או ללמוד, אבל האנשים האלה קמו מוקדם למטרה אחרת לגמרי. הם היו קמים כדי ששֵׁכָר יִרְדֹּפוּ. שכר הוא יין ישן וחזק. במקום להתחיל את היום במעשים טובים, הם היו רצים מיד לחפש את היין הכי טוב ולשתות אותו.
ההתנהגות הזו נמשכה גם בסוף היום, כשהם היו מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף. נשף הוא זמן החושך של הלילה. במקום ללכת לישון בזמן, לחשוב על המעשים שעשו במהלך היום או להתפלל תפילת ערבית, הם היו נשארים ערים עד מאוחר וממשיכים לשתות. כתוצאה מכך, היַיִן יַדְלִיקֵם. היין לא רק עשה להם תחושה של אש שבוערת בגוף, אלא ממש "הדליק" בהם רצון חזק לעשות דברים לא טובים ולהקשיב רק ליצרים שלהם. בגלל שהם בחרו להעביר את כל החיים שלהם, מהבוקר עד הלילה, ברדיפה אחרי שתייה במקום ללמוד ולהתקרב לה׳, הם נאלצו בסופו של דבר לעזוב את ביתם, ובמקום לשתות יין ולהנות הם הרגישו רעב וצמא אמיתיים.