ה' מביע אכזבה ותמיהה על כך שהעניק לעם ישראל את כל התנאים לשלמות, ושואל בכפילות תחבירית המדגישה את הרעיון מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ. השקעה אלוהית זו כללה את בחירת האבות, נתינת המצוות, יישוב הארץ ובניית המקדש, במטרה שהעם יהיה פנוי לעבודת ה' ללא השפעות רעות. על אף שה' יודע עתידות, הוא משתמש בלשון מליצית של ציפייה שאינה סותרת את הבחירה החופשית, ומבקש לברר את הסיבה הישירה לכישלון באומרו מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. התקווה האלוהית הייתה לפירות של משפט וצדקה, אך בפועל צמחו פירות רקובים ופגומים המסמלים עושק, גזל ועיוות הדין.
ישעיהו, פרק ה׳, פסוק ד׳
מַה־לַּעֲשׂ֥וֹת עוֹד֙ לְכַרְמִ֔י וְלֹ֥א עָשִׂ֖יתִי בּ֑וֹ מַדּ֧וּעַ קִוֵּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.