קרה לכם פעם שראיתם מישהו שאתם מאוד אוהבים נמצא במצב קשה, והרגשתם שכואב לכם יחד איתו? כך בדיוק מרגיש ה' כשהוא מסתכל על עם ישראל שנמצא בגלות, רחוק מארצו. ה' רואה את הקושי של העם ומרגיש את הכאב שלהם. לכן, הוא שואל כביכול את עצמו: וְעַתָּה מַה לִּי פֹה? כלומר, למה אני מחכה ומשאיר את הילדים שלי כל כך הרבה זמן בגלות הקשה הזו?
ה' ממשיך ומסביר ש כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם, העמים האחרים לקחו את ישראל להיות תחת שלטונם בחינם, מבלי שעם ישראל היה חייב להם כסף או רכוש. אותם מנהיגים ששולטים בישראל, מֹשְׁלָו, מתנהגים בגאווה רבה. המילה יְהֵילִילוּ מגיעה מלשון הלל והתפארות, כי שרי האומות מתגאים ומתהללים בכך שהם שולטים בעם ישראל בקלות.
בגלל המצב העצוב הזה, וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם, כלומר כל הזמן ובלי הפסקה, שְׁמִי מִנֹּאָץ. מנואץ פירושו מבוזה או שמזלזלים בו. העמים לועגים ואומרים: "תראו את העם של ה', איך הם גורשו מהארץ שלהם". הזלזול הזה בעם ישראל הוא בעצם זלזול בשמו של ה', שנמצא יחד עם עמו בגלות ומחכה ליום הגאולה, שבו כולם יראו שוב את כבודו ואהבתו לעמו.