ישעיהו, פרק ס׳, פסוק ו׳

Isaiah 60:6Sefaria

שִֽׁפְעַ֨ת גְּמַלִּ֜ים תְּכַסֵּ֗ךְ בִּכְרֵ֤י מִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה כֻּלָּ֖ם מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ וּתְהִלֹּ֥ת יְהֹוָ֖ה יְבַשֵּֽׂרוּ׃

חזון מרהיב של תנועה המונית מארצות רחוקות מתואר כאן, שבו עושר גשמי עצום הופך לאמצעי של הכרה רוחנית עולמית. המראה הראשוני של השיירות העצומות עלול לעורר חרדה ופחד מפני מלחמה מתקרבת, אך עד מהרה מתברר כי פניהם לשלום ולבשורה טובה [מלבי"ם].

המילה שִׁפְעַת מתארת המון, ריבוי עצום או חבורה גדולה של אנשים ובהמות [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. התיאור תְּכַסֵּךְ נאמר בלשון גוזמה, ומבטא מצב שבו פני הארץ כלל לא ייראו מרוב הבהמות ומשאן הכבד [שטיינזלץ]. באשר למילה בִּכְרֵי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בגמלים צעירים, מובחרים וקלי רגליים המגיעים ממדין ועיפה. לעומת זאת, דעה אחרת גורסת כי האות בי"ת משמשת כקידומת (ב-כרי), כלומר השיירה מגיעה בליווי רצים ושליחים רכובים [אבן עזרא, מלבי"ם]. כדי ליישב את הגיונו של הפסוק, מובהר כי הצירוף שִׁפְעַת גְּמַלִּים מתייחס למעשה לבני האדם הרוכבים על הגמלים המהווים שיירה גדולה של ערבים, שכן לא ייתכן שהבהמות עצמן יפתחו את פיהן ויהללו את ה' [שד"ל].

השיירות מגיעות מארץ שבא הרחוקה והן נושאות עמן זָהָב וּלְבוֹנָה, שהיא סוג של בושם מסממני הקטורת [מצודת ציון]. משאות אלו אינם מיועדים למסחר רגיל, אלא מובאים כמנחה ודורון לה', למלך המשיח ולבית המקדש [רד"ק, מצודת דוד].

פסגת המעמד מתבטאת במילים וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ. פועל זה מבטא סיפור של דברים חדשים [מצודת ציון]. החידוש הגדול בבשורה זו הוא שעד לאותו הזמן, עם ישראל היה יחיד בייחודו באמירת תהילות ה', וכעת, כאשר אומות העולם מצטרפות לשבח זה, מדובר בבשורה חדשה לחלוטין בעולם [רד"ק]. לאחר שיביאו את מנחתם, יחזרו הרוכבים לארצותיהם וימשיכו לספר ולפרסם את תהילות ה' ברבים בקול רם [מצודת דוד, שטיינזלץ].

לנשיאת הבשורה על ידי שיירות אלו ישנו רובד עמוק נוסף. מוליכי הגמלים נחשבים לאנשים כשרים וראויים, משום שהליכתם המתמדת במדבריות מסוכנים ושוממים מרגילה אותם לשאת את עיניהם לשמים ולהתפלל לה' מתוך תחושת תלות [אהבת יהונתן]. יתרה מכך, יש כאן סגירת מעגל היסטורית מול ארץ שבא. בעבר, מלכת שבא הגיעה לשלמה המלך והביאה עמה עושר רב, אך היא שיבחה והיללה את חכמתו של בשר ודם, ושלמה החריש ולא תיקן אותה שעליה להלל את יוצר הכל. שתיקה זו נחשבה כחטא שהוביל בסופו של דבר לחורבן. כעת, הפסוק מתאר תיקון לאותו פגם היסטורי: העושר משבא יחזור לירושלים, אך הפעם הבאים לא יהללו אדם, אלא יבואו במטרה ברורה לתקן את העבר ולבשר את תהילות ה' [אהבת יהונתן].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.