קיומן של אומות העולם מותנה באופן מוחלט בכניעתן לרצון ה', וכל אומה או ממלכה שתסרב לעשות זאת עתידה להיעלם מן העולם [ביאור שטיינזלץ]. איום מוחלט זה מעורר תמיהה, שכן הוא לכאורה שולל מן הגויים את הבחירה החופשית ומכריח אותם לעבוד את ה' מתוך כפייה. כדי ליישב זאת, מוסבר כי סכנת ההשמדה חלה אך ורק על חובה מוסרית בסיסית של קבלת מעמד "גר תושב" ושמירה על שבע מצוות בני נח. לעומת זאת, ביחס לקבלת תרי"ג המצוות בשלמותן, נשמרת בידם זכות הבחירה החופשית [אהבת יהונתן].
באשר לאופן שבו ייענשו האומות, נחלקו הפרשנים בביאור המילים חָרֹב יֶחֱרָבוּ. גישה אחת גורסת כי המילה נגזרת משורש חורבן, כלומר האומות יגיעו לכדי הרס ואובדן מוחלט [מצודת ציון, רד"ק]. יש המדייקים כי חורבן זה מוסב על האדמה עצמה, שתישאר שוממה וריקה מיושביה [שד"ל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון חרב, ומסבירה כי האומות הסוררות ייהרגו בחרב [אבן עזרא, רד"ק].
הבטחות כבירות אלו, הכוללות את שיעבוד האומות ואובדנן של אלו שיסרבו, לא הופיעו כלל בנבואות שעסקו בגאולת בבל, דבר המעיד על גאולה עתידית בסדר גודל שונה וחסר תקדים [שד"ל].