באחרית הימים יעבור עם ישראל תהליך של זיכוך מוחלט, שיבטיח את אחיזתו הנצחית בארץ ישראל. תהליך זה נמשל לצמיחתו של אילן מפואר, הניטע ומושגח באופן ישיר על ידי ה'.
המילים וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים מעוררות את השאלה כיצד יגיע העם כולו למדרגה רוחנית כה גבוהה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר יקרה מתוך תהליך של צירוף וזיכוך בייסורי הגלות ובחבלי משיח; הרשעים יכלו, והשארית שתיותר תהיה כולה קדושה וטהורה [מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. מנגד, יש המבארים זאת על פי סוד הגלגול: נשמות בני האדם נשתלות בעולם פעם אחר פעם, עד שהן מתבררות ונתקנות לחלוטין, וכך מגיע העם למצב שבו כולם צדיקים [צוארי שלל].
בזכות צדקותם, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. משמעות הבטחה זו היא בראש ובראשונה גיאוגרפית והיסטורית – העם יירש את ארץ ישראל לנצח ולא יגלה ממנה עוד לעולם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. בנוסף, יש לכך משמעות אישית ומשפחתית: איש לא ימות בלא בנים, שושלתם לא תיכרת מעל נחלתם, והם יפרו וירבו בהצלחה [שד"ל].
התפתחות האומה מדומה לעץ. נֵצֶר פירושו ענף קטן ורך הצומח מן השורש [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המילה הכתובה בפסוק היא "מטעו" אך היא נקראת מַטָּעַי [מנחת שי], כלומר נטיעה של ה'. גם אם כעת העם נראה מועט וחלש כענף רך, ה' יצמיח אותו להיות עץ גדול וחזק שיעמוד בפני עצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לעבר, אז נמשלו ישראל לגפן זרה שהצמיחה פירות באושים, לעתיד לבוא יוכיחו מעשיהם כי הם אכן נטיעה אמיתית של ה' [רד"ק].
היותם מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר מבטא את השמחה והגאווה האלוהית בעם ישראל. ה' יתפאר בהם [רש"י, מצודת דוד], ממש כדרך שאדם שמח ביצירתו כאשר היא מתוקנת ומושלמת [אבן עזרא]. מבחינה לשונית, המילה לְהִתְפָּאֵר רומזת גם למילה "פארות" שמשמעותה ענפים, להורות שהענף הרך ישלח ענפים רבים ויתרחב [מלבי"ם]. מעלתם כמעשה ידיו של ה' תביא אותם למדרגה עליונה שבה יאירו באור רוחני בוהק, בדומה לאורו של אדם הראשון טרם חטאו [אהבת יהונתן].