חזון הגאולה צופן בחובו מהפך כפול, הן במישור החומרי והן במישור החברתי והרוחני. תקופת השעבוד, הגלות והחסר עתידה לפנות את מקומה לעידן של שפע חסר תקדים, שבו מנגנוני השלטון והדיכוי יוחלפו בהנהגה של שלום וצדק.
תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהבטחה זו מתייחסת לפיצוי על ביזת הגלות. האומות שגזלו מישראל רכוש, ישיבו אותו, אך ה' ייתן בלבם לשלם כפליים ובחומרים יקרים הרבה יותר ממה שלקחו. ההחלפה שומרת על דמיון חזותי, שכן הנחושת והזהב שניהם בעלי גוון צהבהב, והברזל והכסף בעלי גוון אפור-לבן, אך טיב החומר וערכו מזנקים, מה שמבטא את השפע העצום שעתיד לבוא [ביאור שטיינזלץ], עד כדי כך שהזהב יהיה מצוי בשפע רב כמו נחושת [שד"ל]. מעבר לשפע החומרי, מתואר כאן תהליך של זיקוק והתעלות. כשם שחום הטבע יכול לזקק מתכות פשוטות לזהב טהור, כך ה' יפעל בעולם. במישור הרוחני, הדבר מסמל מעבר מעשיית מצוות ללא כוונה טהורה, המדורגות כנחושת, ברזל או עצים יבשים חסרי לחלוחית, למצוות הנעשות בשלמות ולשם שמים, המקבילות לזהב וכסף [אהבת יהונתן].
וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה. המילה פְקֻדָּתֵךְ מתארת את פקידי השררה וההשגחה השלטונית, והמילה וְנֹגְשַׂיִךְ מתייחסת למושלים ולגובי המס המפעילים לחץ ודוחק [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, שד"ל]. במקום פקידי אומות העולם שרדו וגבו מסים בכוח הזרוע, יבואו האומות לדרוש בשלום ישראל ולעשות עמם חסד וצדקה [מצודת דוד, רד"ק]. המס שיביאו האומות לא יינתן מתוך כפייה, מלחמה ותחושת שעבוד, אלא מתוך רצון טוב ונפש חפצה, כמי שמקיים מצווה ועושה צדקה כדי למלא את רצון ה' [מלבי"ם].
במבט פנימי על החברה, השפע הגדול לא יוביל לשחיתות ולחמס. האנשים יהיו כה צדיקים, עד שלא יהיה צורך בשרי ממשל הרודים בעם, אלא השלום עצמו ישמש כהנהגה במקום השררה [שד"ל], ומושלי העיר ינהגו בדרכי נועם ולא כתובעים [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, הגאולה עצמה תלויה בשלום, כתיקון לשנאת החינם שהחריבה את הבית. התהליך כה עמוק עד שאפילו המקטרגים הרוחניים המזכירים עוונות, יהפכו למליצי יושר ויעוררו את מידת הרחמים והצדקה [חומת אנך].