קריאה נרגשת מופנית אל ירושלים להתעורר ולהביט בפלא הגדול המתרחש לנגד עיניה. עידן הגאולה מביא עמו תפנית היסטורית, שבה העיר השוממה והעזובה הופכת לאבן שואבת ולמרכז רוחני עולמי, כאשר המוני אדם זורמים אליה מכל קצוות תבל.
הנביא קורא לירושלים שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, להביט אל כל ארבע רוחות העולם ולראות את ההתקבצות ההמונית [מלבי"ם]. באשר לזהותם של אותם המוני הנאספים שעליהם נאמר כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה סבורה כי מדובר בבניה ובנותיה של ירושלים, גולי ישראל, השבים סוף סוף הביתה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה והרחבה יותר מפרשת כי מדובר באומות העולם. הגויים אינם מתקבצים הפעם למלחמה, אלא מגיעים לירושלים כדי ללמוד תורה, לקבל את האמונה בה' ולחזות בכבודם של ישראל, עד שיכירו באהבת ה' לעמו ויבושו במעשיהם בעבר [מלבי"ם, אברבנאל, צאינה וראינה].
מתוך אותה התקבצות עולמית, מתואר שובם של פזורי ישראל: בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ. במישור הפיזי, אלו הם הבנים שנעלמו בארצות רחוקות ושבים כעת [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. במישור הרוחני, יש המפרשים כי אלו הם בעלי התשובה, שהיו רחוקים מאוד מה' וכעת מתקרבים ושבים אליו [אהבת יהונתן]. חזרתם של הבנים אינה נעשית בהכרח במאמץ מצידם, שכן אומות העולם הן אלו שיסייעו ויביאו אותם לירושלים [שד"ל, אברבנאל], ולפי חלק מהמקורות, ענני כבוד יישאו אותם במהירות ובבטחה [צאינה וראינה].
החלק החותם את הפסוק, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה, מתאר את הרכות והכבוד שבהם ישובו בנות ישראל. הפרשנים מסבירים כי המילה תֵּאָמַנָה נגזרת משורש אומנות וגידול ילדים, בדומה לאומן הנושא ומטפל בתינוק. המונח עַל צַד מתאר את הדרך שבה נושאים ילד קטן על המותן או על צד הגוף [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הבנות הרכות לא יצטרכו ללכת ברגליהן, אלא יזכו להשגחה מוקפדת ויינשאו על חיקם ועל צידם של מלכים ושרים, או ייסעו בנוחות בעגלות מלכותיות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, צאינה וראינה]. עצם העובדה שהן נישאות על ידי אחרים, מחזקת את התפיסה שהגויים הם אלו שיטרחו ויביאו את ישראל חזרה לארצם [שד"ל].
לצד הפירוש הפשטני, ישנם פרשנים המוצאים משמעות סמלית עמוקה בביטוי עַל צַד. גישה אחת מסבירה כי הצד מרמז לצד ימין, שהוא צדו של יצר הטוב, ומלמד שלעתיד לבוא יטו כולם רק לצד הימין ויהיו צדיקים גמורים [אדרת אליהו]. גישה אחרת דורשת את המילה צד במשמעות של צלע, כרמז לבריאת האישה מצלעו של האדם. פירוש זה רואה בפסוק הבטחה לכך שהנשים יוכלו לנצח את יצר הרע ולזכות לשלמות רוחנית בזכות החיבור והתמיכה בלימוד התורה של בעליהן [אהבת יהונתן].