ירמיהו, פרק א׳, פסוק י״ז

קרה לכם פעם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב אבל גם קצת מפחיד, והרגשתם שאתם חייבים לאזור אומץ כדי לבצע אותו? הנביא מקבל מה' שליחות דחופה. הוא נשלח להזהיר את העם לפני שיגיעו צרות, ולשם כך הוא זקוק לאומץ לב ולביטחון מלא בה'. ה' אומר לו תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ. בעבר, כדי לעבוד קשה או לרוץ, אנשים היו קושרים חגורה סביב המותניים כדי שהבגדים הארוכים לא יפריעו להם. ה' אומר לנביא להתכונן ממש כמו חייל שיוצא למשימה. הוא לא צריך לחכות שהעם יבוא אליו, אלא לקום וללכת אליהם בזריזות. כשהוא יפגוש אותם, עליו למסור אֵת כָּל־אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ. כלומר, להגיד את כל מה שה' אמר לו בלי להחסיר אף פרט, ולהעביר אך ורק את דברי ה', בלי להוסיף דברים שאמרו מלכים או אנשים אחרים. לסיום, ה' נותן לו כלל חשוב. המילים תֵּחַת וכן אֲחִתְּךָ מתארות פחד וחולשה. ה' אומר לנביא לא לפחד מהעם. אם הוא יהיה אמיץ ויבטח בה', הוא יזכה להגנה מלאה ויוכל לעמוד מולם בהצלחה. אבל אם הוא ייתן לפחד להשתלט עליו, ה' מזהיר אותו פֶּן־אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. המשמעות היא שאם הוא ייכנע לחששות, הוא עלול לאבד את ההגנה המיוחדת של ה' ודווקא אז הוא ייפול מול האנשים שמהם פחד.