קרה לכם פעם שהרגשתם לגמרי לבד, כאילו כולם נגדכם ואין לכם אפילו אדם אחד בעולם לספר לו מה עובר עליכם? כך בדיוק מרגיש הנביא ירמיהו. האנשים בעיר שלו, ואפילו בני המשפחה שלו, כועסים עליו מאוד בגלל הנבואות שהוא אומר בשם ה', והם מתכננים לפגוע בו בסתר.
בבית משפט רגיל של בני אדם אי אפשר להעניש אדם רק בגלל מחשבות רעות, כי צריך הוכחות למעשים. אבל ירמיהו יודע שה' הוא שֹׁפֵט צֶדֶק, שופט מושלם שלא טועה לעולם. ה' הוא גם בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב. המילה בֹּחֵן פירושה בודק, והמילה כְּלָיוֹת מתארת את המקום שבו נמצאות המחשבות העמוקות שלנו. ה' רואה ויודע בדיוק מה מסתתר בתוך הלב של אותם אנשים, גם אם הם עדיין לא עשו שום דבר רע בפועל.
מתוך הקושי הגדול שלו, ירמיהו מבקש מה': אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם. הוא מתפלל שה' יעשה משפט צדק מול אותם אנשים. חשוב להבין שזו לא סתם נקמה פרטית של ירמיהו. האנשים האלה רודפים אותו רק בגלל שהוא שליח של ה', ולכן ירמיהו מבקש שה' הוא זה שיעשה את הצדק.
בסוף הדברים, ירמיהו אומר לה': כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי. בגלל שאין לו אף קרוב משפחה או חבר שיקשיב לו, הוא פונה רק אל ה' ושופך לפניו את כל הכאב שלו. למרות שה' יודע הכל ואין באמת צורך לגלות לו שום דבר, התנ"ך מדבר כאן בשפה של בני אדם, והכוונה היא שירמיהו פשוט משתף את ה' בכל מה שיושב לו על הלב.