ירמיהו, פרק י״ב, פסוק י׳

קרה לכם פעם שהשקעתם המון זמן בבניית ארמון מפואר בחול או בטיפוח עציץ קטן, ופתאום מישהו הגיע ופשוט דרס הכל ברגליים? הנביא מתאר לנו תחושה דומה של כאב, ומשתמש בדוגמאות מעולם החקלאות כדי להסביר מה קרה לארץ ישראל. ה' מספר על רֹעִים רַבִּים שהגיעו לארץ. בדרך כלל רועה הוא אדם ששומר על הכבשים שלו באהבה, אבל כאן הכוונה היא למלכי הגויים ולמפקדי הצבא של נבוכדנצר מלך בבל, שהובילו את החיילים שלהם כדי לפגוע בארץ. ה' קורא לעם ישראל כַרְמִי ולנחלת ארץ ישראל הוא קורא חֶלְקָתִי. צבא האויב לא פגע בארץ בבת אחת, אלא בשלושה שלבים שונים. בפעם הראשונה הם שִׁחֲתוּ כַרְמִי, כלומר פגעו בעם ישראל ובארץ ממש כמו שפוגעים בענבים ובגפנים שבכרם. בפעם השנייה, אחרי שהשדה כבר נשאר ריק מצמחים, הם בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי. המילה בֹּסְסוּ פירושה לרמוס ולדרוך בכוח עם הרגליים על אדמת הארץ. ולבסוף, בפעם השלישית והקשה מכולן, הם נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה. הם לקחו את הארץ היקרה והאהובה כל כך על ה', והפכו אותה למקום יבש וריק שאי אפשר לגדל בו שום דבר.