ירמיהו, פרק י״ד, פסוק י״ד

ה' שולל לחלוטין את אמינות נביאי השקר ומבהיר כי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם, ולכן לא ייתכן שיש בידם אות אמיתי להוכיח את שליחותם. במקום התגלות אלוהית הם שואבים את דבריהם ממקורות פסולים כמו חֲזוֹן שֶׁקֶר הנובע מדמיונות וחלומות שווא, וְקֶסֶם המבוסס על גורלות וראיית כוכבים שלעיתים קולע לאמת ומטעה את העם. הבטחותיהם הן וֶאֱלִיל, כלומר הבל מוחלט שאין בו ממש, וְתַרְמִית לִבָּם המבטאת ערמומיות ורמאות מכוונת להשמיע לעם נבואות שלום נוחות כדי לזכות באהבתו. אף שהדברים נאמרים לירמיהו, הפסוק מסתיים במילה לָכֶם בלשון רבים, משום שהנביא כולל את עצמו יחד עם כלל ישראל בקבלת המסר.