ה' הוא מקוה ישראל, הכתובת הקבועה שאליה מופנית תקוות העם, והוא מושיעו בעת צרה בכל דור ודור גם כאשר משברים מגיעים כעונש על חטאים. מתוך תחושת נטישה קשה שואל הנביא למה תהיה כגר בארץ, כאדם זר שאינו תושב המקום ולכן אינו דואג לטובתו. במקביל הוא זועק מדוע תהיה וכאורח נטה ללון, כהולך דרך שעוצר רק כדי לישון במלון ואינו משגיח על הנעשה בקביעות. דימויים אנושיים אלו מבטאים תחושה שהשגחת ה' הפכה לארעית, כאילו התנתק ומסר את הנהגת הארץ לכוחות הטבע. כדי להרחיק מהבורא תיאור של חוסר אכפתיות, מתרגמים קדומים נמנעו מלתרגם את הפסוק כפשוטו והסבו את הדימויים על העם עצמו.
ירמיהו, פרק י״ד, פסוק ח׳
מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.