בעת צרה ובצורת פונה הנביא אל ה' בהכנעה בשם העם כולו, ומודה כי אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ והפכו לעדות המקטרגת נגדנו דרך עצירת הגשמים. מאחר שהעם אינו ראוי לישועה בזכות עצמו, הבקשה היא ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כדי שהגויים לא יחשבו שה' חלש וייחסו את הניצחון לאליליהם, וכדי ששמו הקשור בעמו לבלי הפרד לא יחולל. הנביא חותם בווידוי ומכריז כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ, שכן ריבוי המרידות וההרגלים הרעים שכוונו כלפי ה' מותירים את התקווה אך ורק בפנייה לשמו. חרף חומרת המעשים, התפילה נשענת על הביטחון ברחמי ה', אשר הופך מרידות שנעשו במזיד ומתייחס אליהן כאל שגגה בלבד.
ירמיהו, פרק י״ד, פסוק ז׳
אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־רַבּ֥וּ מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.